<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"ב</h1>
<h2>דף כז:</h2>
השיראין והכלך אין בו משום כלאים, שיראין הוא מין מעיל עשוי ממשי, כלך הוא כי בכרכי הים יש צמר גד(ו)ל על האבנים שבים המלח ודומה לזהב בצבעו וקורין לו כלך ודומה לצמר רחלים. אבל אסורים משום מראית העין, שדומים לצמר או לפשתן, פי' לא היו מצויין ביניהם ואינם בקיאים בהן ויהיו סבורין שהם כלאים כך פשוט בכלאים [פ"ט מ"ב]. וכתב הרא"ש ומתוך זה יש לאסור המקומות שאין מצוי קנבוס, לתפור בו צמר לתפור בגד קנבו' תחת בגד צמר ויהיו סבורי' שהו' בגד פשתן. וכת' כי כן אסר הוא באשכנז. וכתב והאידנא מצויין בגדי משי בינינו והכל מכירין בהן הילכך מותר לתפור בגדי משי תחת בגדי צמר וגם חוטי משי בסרבל של צמר. פירוש, וכן עם פשתן לחבר משי מותר. כרים וכסתות אין בהם משום כלאים כך פשוט בכלאים [שם], לפי שכרים וכסתות עשויין לשכיבה ואמרינן ביומא [ס"ט ע"א] לא יעלה עליך אבל מותר להציע תחתיו, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך עליו נימא, ואפילו י' מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם, ולפי זה כרים וכסתות שהן קשי' ואין דרכן ליכרך על בשרו מותרין בשאין בשרו נוגע בה כמו שאכתוב. ומפר' בירושלמי [כלאים פ"ט מ"א] דוקא בריקן ובנתון על גבי אצטבא אבל מלא או אפילו ריקן ונתו' על גבי מטה אסור לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו.
תכריכי המת אין בהם משום כלאים ואפילו לקוברו בהן מותר כך פשוט בכלאים [פ"ט מ"ד] ובנדה. וכן [שם] מרדעת החמור אין בה משו' כלאי'. ולא יתן המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליו את הזבל, פי' אבל לרכוב עליו מותר ואפילו בשרו נוגע בה ולא חיישי' שמא תכרך עליו נימ' כדאמרינן למעלה גבי כרים וכסתות, משום דמרדעת קשה יותר מכרים וכסתות. והא דאמרינן בגד שאבד בו כלאים לא יעשנו מרדעת לחמור כמו שכתבתי למעלה, אבד שאני דמתוך שאין הכלאים נכרים בה יקח ממנה לשים טלאי בבגדו.
הלבדין הנמצאין פילטרו"ש אסורים משום כלאים אם יש בהן פשתן כי הן שועין, ולפיכך מי שטרף צמר ופשתים יחדיו והשיע אותן ועשאן כמין בגד בלא טוויה ואריגה אסורים מדרבנן, דמן התורה צריך שוע טווי ונוז כמו שכתבתי. ואם הם קשין מותרים אפילו בלביש' דלא אסרו רבנן אלא רכין, ובקשין אוקמוה אדין תורה ואינם אלא שוע ומותרים כך פשוט ביום טוב.
בגדים שהם קשים והם שוע טווי ואריג והם קשים ולא שייך בהו כריכת נימא ככרים וכסתות, אסורים בלבישה ובהעלאה ומותר לשכב עליהם, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן, דלבישה והעלאה דאוריתא והצעה דרבנן, ובקשין לא גזרו רבנן. ושאינם קשין אסור להציע עליהן אפילו עשרה מצעות זו על גבי זו, וכן פשוט בערכין, וכן מוכח, כל זה פשוט ביום טוב. ערדלין אין בהן משום כלאים פי' בתשובת הגאונים שרגילין ללבשן תחת מנעליהם ותולין עליהן עור תישים מעובד תחת קרקעיתם וכנגד העקב של רגלים יש שעושין אותן של צמר וקורין אותן נימטי אין בהם משום כלאים לפי שהעקב קשה ואינו מתחמם וכן פשוט בביצה וכן פרש"י. בגד שצרורין בו מעות מותר ליתנם בחיקו שהמעו' מקשין אותו ואינו מתחמם, אבל אם צרורין בו זרעים אסור לתתן בחיקו. ופשוט בירושלמי [כלאים פ"ט ה"ד] שמותר לתת בחתיכה של צמר ולקשרה בחוט של פשתן או בהפך.
